האיש ששכח את עתידו + בַּמִּדְבָּר הָאוּרְבָּנִי + רוֹשׁ בָּרֹאש
האיש ששכח את עתידו
"צריך לטפל בפצע פתוח, אחרת הוא יזדהם והמצב יחמיר, אתה בוודאי יודע זאת."
"המחשבות הורגות אותנו."
"גם החיים."
צעירה חביבה מבחינה בזוג קשישים ישובים על ספסל, סמוך למסעדה שבה היא עובדת. השניים נראים מסכנים ומנותקים, חסרי בית, חסרי זמן, ריקים. כדי למלא קמעה את נפשה, היא מגישה להם שקית נדבה, מעט דברי מאכל בתוכה.
סיפור חייהם נחשף ונפרס על פני העבר, ההווה והעתיד.
מהי התרומה שלהם עבורה? עבור עצמם?
"שלא כמו עוברי האורח, הם היו מלאי רעל עצמי שהציף את גדות חלל גופם הכווי. היא רצתה לדעת אותו, הוא לא היה מעוניין שתחשוף ממנו עוד. רזי שתיקתו צרבו את עורה. היא נותרה מגורה, פצועה, כיווצה את ליבה, עד שחרך קטנטן ממנו נחשף בלחייה.
בינתיים, על הספסל, אין בנמצא די מזון שיכול להרוות את צימאון נפשם הדואה בין שתי הבנות שנמלטו ושהתנודדו בדד, ועודן ממתינות, משורגות בפרזולי הפלדה של פריז הנאה.
מילה לא נאמרה בינו לבינה.
לא היה צורך בכך. היא לא רצתה, והוא...
הוא לא היה."
בַּמִּדְבָּר הָאוּרְבָּנִי
“אני שוב בורח אך הפעם במודע, מבחירה. אני בוחר לברוח עם הטבע האישי שלי אל הטבע של הכלל. אני משליך את עצמי אל ים האין־סוף באמונה שהוא יישא אותי לחוף המבטחים שלי, רק שלי, אי־שם באי החלומות המשותפים לכל אחד ואחד.”
בַּמִּדְבָּר הָאוּרְבָּנִי הוא רומן מסע אל הילד הפנימי. באמצעות תיאורים אומנותיים המסודרים לעילא ונעים בתבונה בין סצנות תיאטרליות פרוזאיות ורגישות פיוטית שובת לב, הקורא מפליג יחד עם גיבור הספר במציאות האורבנית הרועשת למציאת ה"אני" הטבעי והחופשי שמסתתר בגרעין אישיותנו. המסע מתחיל ונגמר בילד שהיינו, זה שאנו נוהגים לנטוש במדבר הצחיח של נפשנו הצמאה. החזרה לחוויות הילדות כואבת ומפרכת אך מרפאת וחיונית. דרך האנשים אותם פוגש הגיבור במהלך חייו הבוגרים, הוא לומד כי הדרך המיטבית לשרוד את החיים המאתגרים היא בהגשמת אותם חלומות ילדות מודחקים.
"קראתי אותו ונהניתי מכל רגע. הכתיבה נפלאה ומקורית והתענגתי עליה."– גלילה רון-פדר-עמית
רוֹשׁ בָּרֹאשׁ
"הייתכן כי הארקובים השתילו במהלך הניתוח חוטים אחרים, מעין חוטי רעל המסממים את נפשו ומטים אותה לעבר חיי ביקורת, או שמא תחושות אלה הן תוצאה מתבקשת לעובדה שהוא חי והתפתח בעולם של דירוג שיטתי, מנגנון מוסכמות יום־יומי בלתי פוסק שאך זה עתה מתחיל להניב את פירותיו הבאושים. אם כך, לא ייפלא כי מערכת השיפוטיות המכאיבה נטמעה עמוק במוחו ופועלת מאליה, בטבעיות".
בעולם נטול כבוד, אגו, מעמד, תואר ושם, מתפתחת יריבות קנאית קשה בין מדינת הארקובים והמדינה השכנה לה בעקבות היוולדו של ילד החצי־חצי, חצי ארקובי וחצי אחר. הילד גדל במערך סגור של מגבלות, תוך שהוא נתון למעקב, פיקוח ודירוג מתמיד לבל יהא זה האחד אשר יאיר את התלות ההכרחית בין חלקים שונים, אותם חלקים סותרים שמרכיבים את הקיום השלם.