"בפשטות רבה, מאוד אהבתי את הספר. יש בו איזה תו בלתי מתפשר של אידיוסינקרטיות: יוסי נוגע בחיים ביושר צוחק, שפורע בשקט ובהתמדה חלק גדול מנימוסי השולחן הנוהגים בפרוזה הישראלית. המעברים בין רמות המציאות והלשון מסחררים, מפתיעים-תדיר; יש בכתיבה של יוסי משהו שמסרב לכל ביות. הוא מרשה לחיים להגיש את סעודת האביונים שלהם במחוות נדיבות, בקול צרוד וחם. ומדי כמה שורות, מבין הטלאים, פורץ גייזר קטן של יופי."